גזר דין בתיק תפ"ח 18771-12-10

הנאשם הורשע לאחר הודאתו בעבירה של רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - "החוק") וזאת בנסיבות של סעיף 300א'(א) לחוק.

כעולה בתמצית מעובדות כתב האישום הנאשם דקר דקירות מרובות את אשתו המנוחה ובכך גרם למותה. במעשיו אלה כמתואר בכתב האישום גרם הנאשם בכוונה תחילה למותה של המנוחה, לאחר שהחליט להמיתה.

הצדדים הציגו בפנינו הסדר טיעון אשר בפיו הענישה במקרה זה תהיה של עונש מופחת כאמור בסעיף 300א' לחוק.

להסדר הטיעון קדמו חוות דעת שהוגשו על ידי הצדדים וכן הוצג לעיונינו סיכום התכנסות וועדת האבחון במרכז האבחון בחיפה. מחלוקת קיימת בין עורכי חוות הדעת של הצדדים באשר בעוד לחוות הדעת של המדינה עומד כי מדובר במי שכשיר לעמוד לדין ומי שהיה מודע למעשיו בעת ביצועם, הרי שמחוות הדעת שהוגשה ע"י הנאשם עולה כי הנאשם כשיר לעמוד לדין אומנם אבל לא היה אחראי למעשיו בעת ביצועם.

עיינו עיין היטב בחוות דעת אלה וכעולה גם מחוות דעת המדינה הרי מדובר במי שבעברו הפרעה מסוג סכיזופרניה וגם בסיכום ההתכנסות של וועדת האבחון עולה כי נאשם זה סובל מהפרעה נפשית חמורה כך שבהחלט יכול שעקב כך הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת להבין את הפסול שבמעשהו.

בבואנו לאשר את הסדר הטיעון נתנו דעתנו לנסיבות כפי שפורטו לעיל ומצבו הנפשי של הנאשם כפי שתואר לעיל ולעובדה כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, קיבל אחריות על מעשיו וכן גם לעובדה שאין בעברו הפלילי של הנאשם עבר פלילי מכביד למעט עבירה אחת של ביצוע עבודות בלא היתר. עוד נתנו דעתנו להלכה הנוהגת דרך כלל של בתי משפט לא יתערבו בשיקול דעתה של התביעה בבואה לאשר הסדר טיעון, מה גם שבנסיבות שבפנינו הסדר הטיעון קיבל את אישורה של משפחת המנוחה אשר מודעים להסדר הטיעון והסכימו לו בתנאים כפי שיפורטו להלן. כמו כן נתנו דעתנו לאינטרס הציבורי באישורו של הסדר זה ומצאנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו ההסדר הינו סביר ותואם את האינטרס הציבורי. רשמנו בפנינו את הסכמתו והתחייבותו של הנאשם ובא כוחו שלא לשוב לכפר נעורה באם יקבל חופשות מהכלא ובין אם ינוכה שליש מתקופת מאסרו ובין לאחר ריצויה המלא של תקופת מאסרו. עוד רשמנו בפנינו כי ככל שיהיה צורך בהוצאת צווים שיפוטיים הרי שהנאשם מתחייב כבר עתה להסכים למתן הצווים המורים על הרחקתו מהכפר נעורה.

באשר לתיק המצורף שעניינו עבירה של גרימת היזק לרכוש במזיד הרי שבעובדותיו של כתב האישום שהוגש לעיונינו לא מצאנו כי יש להחמיר מעבר לעונש שהוסכם על הצדדים, עונש אשר הושת על הנאשם כולל בחובו גם עונש הולם בגין ביצוע עבירה נוספת של היזק לרכוש במזיד.

בטרם נפנה למלאכת גזר הדין נבקש כי שירות בתי הסוהר, כמו גם וועדת השחרורים, יתנו דעתם להתחייבותו של הנאשם כמפורט לעיל בכל עת כאשר נושא זה יעמוד על הפרק.

באשר לעניין הפיצוי, הרי לאחר ששקלנו את הדברים אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שבפנינו, לאור מצבו של הנאשם ובהתחשב בעובדה כי סופו של יום הפיצוי נועד לבני משפחתו אשר בלוואי הכי מטופלים ע"י משפחת הנאשם והם אלה הדואגים לצרכיהם הרי אין בפיצוי שיוטל עליו משום תועלת לשיקומם של נפגעי העבירה .

סוף דבר איפוא, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         16.5 שנות מאסר אשר ימנו מיום מעצרו 20.11.10.

ב.         מאסר על תנאי של 24 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.

<#8#>

ניתן והודע היום כ"ב תמוז תשע"ב, 12/07/2012 במעמד הנוכחים.